מעשייה לשבת

ביום שישי שעבר יואלה עדיין היתה בחו"ל ואני החלטתי לחזור לזירת הפשע - לפיקולו, לניסיון תיקון. היתה לי גם תוכנית אמיצה. במהלך השבוע בחרתי לכל אחד סיפור מספר הסיפורים שקניתי ר

עברו ארבעה חודשים, צריך לסכם עוד חודש, אבל כבר שבועיים אני מתחמק מלכתוב. בהתחלה שלחתי את יואלה, שהבריקה, אבל שבוע שעבר כבר לא היה לי מה לשלוף מהכובע. לא היו לי אנרגיות לחצו

חמישה קלחי תירס שמספרים את הלך נפשם של בני המשפחה. כל אחד והדרך שלו, העומס הנפשי וגם סתם כמה הוא אוהב תירסארוחת הערב הפכה להיות מקור נחמה גדול עבורנו. הזמן המשפחתי הזה, שתמיד כל...

טסנו לסנטה מרתה - עיר חוף קריבית בצפון קולומביה. תחילה רצינו לטוס לקרטחנה, האחות הגדולה, אבל חשבנו שעדיף מקום קטן ואינטימי יותר - רק חצי מיליון תושבים יש בסנטה מרתה, העיר ה

לא נעיםטרופי כבר אמרנו ליל הסדר עוד קצת ריצה התגעגעתי לכדורים באווירסנטה מרתה היר ווי קם לא נעים

עוד חודש עבר. סוגרים כבר שלושה חודשים פה - כל החורף של ישראל. אצלנו מזג האוויר התחלף ללא הרף. חודש ראשון בבגד ים בקיץ של קוסטה ריקה, חודש שני עם 5 רדיאטורים דולקים ומעיל, ב

משבר בעבודה שבוע לבד נוף הוא רק נוף עייפות החומר

מלחמה ראשונה מחוץ לבית. אחרי 6 שנים של מצבי חירות בריאותיים, פוליטיים ומלחמתיים, פתאום המלחמה הזאת לא נוגעת לי. אני לא מחפש מתנ"סים עם מקלט, בונה לוחות, מעביר שולחנות וכיסאות...

השבוע עברו חודשיים מאז שעזבנו את הארץ. חודש נדודים בקוסטה ריקה וחודש התקרקעות בקולומביה. הזמן, כמו הגעגועים, מתעתע ומאוד לא לינארי. מצד אחד השבועות טסים, מצד שני מרגיש שלא

השבוע עבר ממש מהר. כך לפחות אמרו הילדים הגיבורים שלנו, שסוגרים היום שבוע שלם בבית הספר. כל יום קמים ב- 6:00 בבוקר ולומדים מ-7:00 עד 15:15. הימים ארוכים להם והם עדיין לא ממש

עלמה נתנה לי דימוי יפה למצב הזה שלנו – סולמות ונחשים. עליות מפתיעות ומשמחות, ירידות מתסכלות וקשוחות. צריך להתרגל ולזכור שהעלייה כבר תגיע. אני יושב עכשיו בבית, מחכה לשעה 14:00...

שבוע שני שלנו בקולומביה והכל מתנהל בעצלתיים. נלחמים באומץ בבירוקרטיה בעזרת פיתוח שרירי הסבלנות. תהליך הקבלה לבית הספר תקוע והילדים תקועים בבית. הוצאנו תעודת תושבות, שאיתה נוכל...

עוד שבוע של רכבת הרים. שבוע שהתחיל במסע חילוץ מקוסטה ריקה, נמשך במפגש מרגש בקולומביה וארבעה ימים בצימר קסום בהרי שוויץ, ונגמר בניסיון מגומגם להרגיש בבית. סיפור בשלושה חלקים

כבר בערך שבועיים, מאז שנקבעה הטיסה של יואלה, כל ערב נגמר בתפילה משפחתית: שמחר נקבל ויזה! ואז דיון שלם על שלל התרחישים מה נעשה אם נקבל מחר, מחרתיים וכן הלאה עד שמתעייפים. כל

עוד שבוע עבר. עוד ים, בריכה, גלישה, רביצה, שלשולים והקאות בסבב. שבוע רגיל. בשיחת משפחה של שבוע שעבר הודעתי שהחל מהשבוע מתחילים ללמוד. כל יום דף חשבון, שלוש פעמים בשבוע שיעור...

השבוע חזרנו לצפון. התמקמנו כשעה נסיעה

יום שישי הגיע ונראה שעבר הרבה יותר משבוע, הרבה יותר קרוב לנצח. עברנו ממוד של עוזבים את הארץ למוד של טיול. זו היתה התוכנית, אבל לא באמת היתה תוכנית אז התחלנו לחפש אטרקציות.

שבוע קשוח – מרגש, מפחיד, בודד, משפחתי. קרה מעט מאוד אבל רגשית קיבלנו את הכל ביחד בקפסולה מרוכזת. מיכאל ועופרי חיים לגמרי את הרגע – חווים את החוויות כמו שהן בלי יותר מידיי מ

ששת גיבורי הפעולה יוצאים לדרך לפני שמונה חודשים יואלה התפטרה מהעבודה עם תקווה ופחד. תקווה שהיא תצליח להמציא את עצמה מחדש, ופחד שמאוחר מידי, ש