שבוע 8: סולמות ונחשים או צעד תימני

עלמה נתנה לי דימוי יפה למצב הזה שלנו – סולמות ונחשים. עליות מפתיעות ומשמחות, ירידות מתסכלות וקשוחות. צריך להתרגל ולזכור שהעלייה כבר תגיע. אני יושב עכשיו בבית, מחכה לשעה 14:00 וחושב אם אני על סולם בעליה או על נחש בירידה. כוסס ציפורניים וקורא כתבות מיותרות בהארץ. לא יכול להתמקד במשהו אחר פרודוקטיבי לעשות, למרות שיש רשימה אינסופית של בירוקרטיות לטפל בהן. אחרי שחיכינו במתח שהחוזה של יואלה יאושר, ואחרי שחיכינו לטיסה לקוסטה ריקה, ואחרי שחיכינו לוויזה לקולומביה, ואחרי שחיכינו שבית הספר יסכים לקבל אותנו, עכשיו אני מחכה לעופרי שיסיים את היום הראשון שלו לבד בגן. רק 4 שעות לבד וזה מרגיש כמו נצח. אתמול היה היום הראשון שלו בגן והייתי יחד איתו כל היום. היה יום קשוח, גם בגלל השפה וגם בגלל האופי של בית הספר (על כך בהמשך) שבעיקר גרם לי להעריך מחדש את כל הטוב שבאורים ולהבין טוב יותר כמה אני לא בנוח שילך לגן הזה. אבל אין ברירה, צריך להתחשל – הוא ואני.
הגיעה השעה 14:00. נסעתי, חיכיתי חצי שעה בעמדת ההמתנה להורים ואז הוא הגיע בריצה והתחבקנו. שלושה ילדים, קליטה אצל בתיה, רימונים, כיתה א', וזה הרגע הכי הכי עד עכשיו.

איך היה ? 

היה כיף! 

ספר לי מה היה.

לא זוכר כלום

אפשר להירגע...

היה שבוע מלא בצעדים קטנים וגדולים. למעלה, למטה ולכל הכיוונים.

חוסר אונים בספרדית או יש לך 4 שקלים ? אני צריך להגיע לבאר שבע

ביום שבת הלכתי עם הילדים לחברים החדשים שלנו במדיין והעברנו יום בכיף. האבא אוהד הפועל ירושלים בכדורגל (למד שכבה מתחתי וגר רחוב לידי בירושלים, עולם קטן) אז אין ברירה, צריך להתחיל לאהוב כדורגל (עדיף על הפוטבול שראינו איתו לפני שבועיים). הפועל הצליחו לחלץ תיקו בעשרה שחקנים ועלו מעל הקו האדום! בערב נסעתי להביא את יואלה משדה התעופה. היו לי קצת יותר מ-40 ₪ במזומן, ויש שלושה מעברי אגרה בדרך (רק מזומן, אני כבר יודע) הוצאתי 400 לפני יומיים, אבל כל הזמן עוברים באגרה והכספומט הקרוב במרחק שעה. שניים מהמעברים אני מכיר, עולים 11 ₪ ו-14 ₪. השלישי אני לא מכיר, אבל כמה יכול כבר לעלות. נוהג מודאג – זה ליד שדה התעופה, בטח קצת יותר יקר. ק"מ אחד לפני המעבר יואלה מתקשרת.

יואלה: נחתתי

אני: מהר – כמה עולה האגרה השלישית

יואלה: 20

אני: מה 20 ?

 אין לי 20. עוצר בצד וסופר. יש לי 16. טוב, קחי אובר עד אלי, אני 10 דקות ממך. ותוציאי כסף כי אין לי איך לשלם בחזור. אחרי 10 דקות מתקשר.

יואלה: אני לא יכולה לדבר – אין לי סוללה ואני לא מצליחה להשיג את הנהג. כן, הוצאתי כסף.

מתכתב עם יעל: מה היית עושה ? נוסעת למעבר, מחייכת את החיוך הכי גדול שלי ומבטיחה שאגיע עוד כמה דקות עם הסכום החסר. חכמה גדולה עם החיוך שלה...

יואלה כותבת: אני לא יודעת מה לעשות, זה כבר הנהג הרביעי שמבטל לי.

אני: הם כנראה לא מוכנים לשלם את האגרה בשביל נסיעה של 10 דקות. אני בא.

יואלה: לא! לא ייתנו לך לעבור.

אני: יצאתי! (היא לא עונה, כנראה נגמרה לה הסוללה)

נוסע ומתחיל לתכנן את המשפטים בספרדית:

Se puede comprar en tarjeta ? no ?No tengo suficiente dineros, solo tengo 16 mil pesosPor favor, mi esposa es en el europorto. 10 minutos aqui y yo pago!

מגיע. הכל הולך לפי התוכנית, חוץ מהתשובה שלה: אני לא יכולה, זה ירד לי מהמשכורת. שם לה ביד את כל הכסף – שטרות, מטבעות. חסרים 4 ₪. מציע את הרישיון שלי כערבון – אסור לי לקחת מסמכים. עומדת מולי, אני מתחנן בשפה שבורה, ושנינו חסרי אונים. בינתיים נוצר מאחורי פקק. היא הולכת לרכב מאחורי, חוזרת אחרי כמה דקות ופותחת לי את השער – האיש מאחוריך שילם עליך.

ואפילו לא ראה את החיוך שלי... מתקשר ליואלה

יואלה: אני בדיוק עולה על אובר, כבר מגיעה

סולמות קטנים

ביום שישי הכנו לארוחת ערב סושי. עופרי מצא אצות בסופר ובמשך כמה ימים ליקטנו מצרכים .בסופרים שונים לקראת האירוע. היה טעים וכל הבית עדיין דביק מהאורז 

ביום ראשון קמנו בבוקר ונסענו לטיול בפארק יפה עם סולמות, אומגות ותחפושות מקומיות (הפארק מהסיפור על הגונדולה היקרה מידי, הפעם הגענו באוטו).

ביום שני פתחתי מסעדת אבו-מדיין המקורי. יואלה חזרה מקוסטה ריקה עם טחינה. קניתי גרגרי חומוס, קמח ושמרים והכנתי ארוחת חומוס עם פיתות. הדבר הכי מאתגר להשיג זה מלפפונים

ביום שלישי בעל הבית הגיע עם צי בעלי מקצוע. התקין לנו רדיאטורים, מפזרי חום לרוב ומייבש כביסה המופעל על גז. אימפריה... רק שאז הגיע הנחש, או בעצם הצעד התימני. בערב הפעלנו את האימפריה ו..הפסקת חשמל. למחרת מגיע חשמלאי לתקן, ובערב הבא שוב – הפסקת חשמל. בינתיים נגמרו לנו מי השתיה, נגמר הגז, אז אין בישול ואי אפשר להתקלח. בבוקר כבר התלבטנו אם ללכת לשאוב מים בבאר הקרובה או לעבור לגור במערה, כשחזרנו מבית הספר גילינו שהעירייה / שכונה / כפר סגרו את המים בברז. יושבים בחושך בלי אוכל ומים, על שאריות סוללה ומחכים לחשמלאי.

סולמות גדולים

סוף סוף בית הספר חזר אלינו והילדים התחילו בית ספר וגן. 3 ימי התנסות ואז ועדה פדגוגית, הם לא מתחייבים לקבל אותנו, בלה בלה, משחקים אותה הרד טו-גט, אבל סוף סוף הילדים יוצאים מהבית, ולא לקניון וסוף סוף יש לי 4 שעות ברצף לבד. כמובן שעם הכניסה לבית הספר מתחילות לצוף הבעיות שחיכו בצד – שפה, חברים, פערים לימודיים. הכל מעבר לפינה. מתי ומיכאל בטוב סך הכל, לא מבינים כלום בשיעורים, אבל מתחילים להתחבר. עם עופרי זה יותר מורכב. ביום שהייתי איתו הוא הסתובב אבוד, מודאג ומפוחד. לא מסוגל לתקשר עם הילדים או עם הגננות. שני ילדים ניסו לאמץ אותו, אבל הוא הרגיש מותקף ושאל אותי: מה הם רוצים ממני ? למה הם לא עוזבים אותי ? זה יעבור עם הזמן, כל עוד יסכים ללכת לגן כל יום. הבעיה היותר גדולה היא שזה לא גן זו אוניברסיטה לילדים – רצים משיעור לשיעור, כל פעם מורה מקצוע אחר מציג להם משהו בטלוויזיה ומנסה לבדר אותם כדי שלא ישתוללו. כל כך שונה ממה שנכון להם בגיל הזה. המורים והגננות אדיבים, נעימים ומכילים, אבל בעיניים הסופר ביקורתיות שלי, סיטואציה מאוד קשה.

בחזית אחרת, נראה שמצאנו בית ואפילו יש תאריך. נכנסים בשבת הבאה. בית, גינה, אגם. נחזיק עוד שבוע במערה, עד הסולם או הנחש הבא.

כבר שבועיים שאני שוכח להוסיף את השיר היפה הזה. שיר חדש של מאיר אריאל, בערך. קטע דיבור שלו מערב שירי משוררים שהולחן ויצא לא מזמן. אני רחוק מלהיות משורר, והחיים שלנו בסך הכל תותים. אבל המחשבה שחוויות משמעותיות באות גם עם קושי ואולי אפילו סבל מהדהדת בשבועות האחרונים

משורר

לוקח את המצב הכי ירוד בחיים ועושה מזה שיא של אומנות

המכות הכי קשות בחיים קוטפות את כל האוסקרים

יש אנשים שאוכלים אותה, יש אנשים שמציגים את זה לאנשים שיושבים להם בקצה הכי בטוח שבסוף הכי מתוק של כל הסיפורים

...

משורר זה לפעמים כל אלה ביחד

גם אוכל אותה חזק, גם עושה מזה שיר, גם יושב ומסתכל על עצמו איך הוא אוכל אותה ונותן לזה ציון

לא רע אלכסנדר, שיחקת אותה פן, שיחקת אותה ואכלת אותה, ירשת וגם רצחת ולהיפך

סבלת, כתבת, אהבת

נתראה בשבוע הבא

נ.ב: אני מרגיש קצת לא נעים להמשיך לשלוח בתפוצה גדולה את הבלוג, ולפעמים בשעות לא הגיוניות בישראל. במיוחד שלא צריך את הקישור כי אפשר להיכנס לבלוג לבד. אז החל משבוע הבא אני לא שולח יותר ומוזמנים להיכנס כשבא לכם. מי שממש חשוב לו תזכורת שהגיע יום שישי, שיכתוב לי ואדע לתזכר אותו..