שבוע 26-28: נפרדים מקולומביה
הלוטוס הלבן רן דאון של שלושה שבועות מחשבות קדימה הלוטוס הלבן


פורסם: 18.07.2026




















חזרנו מגן עדן ותוך יומיים וחצי ארזנו את כל החיים שלנו ל-12 מזוודות וכלוב. ביקור אחרון בפיקולו וסיור אחרון במדיין עם הזוהרים, וזהו. העמסנו ויצאנו לדרך. הפסנתר והתנור נשארו מתנה לבעלי הבית, בתמורה לחצי חודש שכירות. את המחשב החדש של מתי מכרנו חזרה לחנות עם תספורת נאה. 10 קילו רכישות באיקאה נמסרו מתנה ללילי המנקה המסורה, שהפכה לסוחרת יד שניה ומיופת כוח שלנו מול בעלי הבית, בתקווה להצליח להשתחרר מהחוזה הדרקוני בקרוב ולא להימכר לעבדות בגלל שהמסגרת של אחת התמונות נשברה (הדבקתי בדבק חם, מקווה שלא יעלו עלי). עלינו על טיסה לקוסטה ריקה ומאז אנחנו בחוויות קלוז'ר ונוסטלגיה לתחילת הטיול, לצד תחושת מיאוס וריקנות מעודף נהנתנות חופים, מסעדות ותכשיטי טיילת
נסענו לראות לוויתנית בדרום קוסטה ריקה, אבל היא סירבה לתת שואו, אז קיבלנו כפרס ניחומים דולפינים שרקדו איתנו קצת. הלכנו לבקר את בועז וסיוון בבית הספר שהם הקימו כאן. הילדים נכנסו פנימה ואמרו מיד: יש פה ריח של גן בתיה... פטפטנו קצת ולפתע הגיחו שני ילדים מהכיתה העתידית שלי שהגיעו לחופשה ארוכה, אחת מהם חוזרת עוד חודש לכיתה והיתה בשוק ובדיסאוריינטציה מהסיטואציה... איזה עולם קטן
משם חזרנו לחוף טמרינדו בצפון, פה גלשנו לפני חצי שנה. יואלה נסעה ליום אחד למשרד, לחפיפה אחרונה ולהחזיר את המחשב - קווטצ' אחרון של תחושת החמצה. זהו, ימים אחרונים, מעבירים את הזמן בים-בריכה באווירת אילת שמתמשכת כבר יותר מידיי זמן
אין תובנות חדשות והראש קצת בטוק, אז בחרתי נקודת מבט קצת שונה לטור אחרון - לפני כמעט חודש צילמתי את הילדים לפרויקט סיום רילוקיישן בפורמט סליחה על השאלה. חשבתי שזה יהיה קלוז'ר נחמד שימסגר את התקופה בצורה קצת יותר מאוזנת (הצלחה חלקית ביותר). הם הסכימו לשתף פעולה בתנאי שלא אשלח את הסרטון לאף אחד שהם מכירים, אז נסתפק בכמה ציטוטים נבחרים
לאיזה דברים מוזרים/מעצבנים התרגלתם בקולומביה
מתי: לקום בשש בבוקר לבית ספר
מיכאל: למתי
מתי: שאי אפשר להסתובב לבד
מיכאל: שאני לא יכול לדבר עם אף אחד
מתי: לשטויות של אבא, הוא אשכרא טס לפגוש אינדיאנים, לבד. איזה מוזר הוא
עופרי: לבית ספר
למה אתם מתגעגעים בישראל
מתי: להכל. שאפשר סתם ללכת ברגל. שאפשר לנסוע באוטובוס, להגיע לבית של חבר רנדומלי ולדפוק בדלת
מיכאל: להכל, לחברים, למשפחה, לכדורסל
עופרי: להכל. כמו מתי ומיכאל. לפגוש חברים - את ארתור ואלדו
למה תתגעגעו מקולומביה
מיכאל: הרבה דברים קטנים, נגיד ממתקים שיש פה ואין בארץ, לזה שיש מנגו כל השנה, שיש סוף שבוע יומיים
מתי: בעיקר לשני חברים שהכרתי והתחברתי אליהם פה בקולומביה
עופרי: פטל עם שוקולד, פטל בלי שוקולד, אוכמניות שאכלתי לפני שאכלתי פסטה בולונז
מה הייתם רוצים להספיק לפני שחוזרים
מיכאל: להיפרד מחברים, להיפרד מפיקולו
עופרי: פיקולו וזהו
איזה חוויה זכורה לכם לטובה
מתי: חודש חופש בקוסטה ריקה, שלמדנו לגלוש
מיכאל: אתה כל הזמן התלוננת שאתה רוצה להגיע כבר לקולומביה ולהתחיל בית ספר
מתי: למה אתה מגלה
מיכאל: יום שישי האחרון של הלימודים
עופרי: ללכת לקניון, באולינג ולגלוש בים
איזה חוויה זכורה לכם לרעה
מיכאל: כשהיינו בשדה התעופה בקוסטה ריקה בדרך לקולומביה. אתם רצתם להביא את התיקים מהאוטו שחנה במקום אסור, ואני נשארתי אחראי על טוטו והוא היה בהיסטריה וניסה לרוץ אחריכם, זה היה מאוד מלחיץ
מתי: כשהיינו בצימר בג'ונגל שלא היה לו קירות והיה פתוח לגמרי, ולא ישנתי כל הלילה
עופרי: עכשיו אני אדבר על מיכאל ומתי - כל יום כשחזרנו הביתה ומתי ומיכאל התלוננו שרע להם בבית הספר
האם אתם מצטערים שנסעתם
מתי: אני לא מצטער שנסעתי, למדתי להעריך כמה שהיה לי טוב בארץ, וגם למדתי אנגלית
מיכאל: כשנחזור לארץ, כל פעם שיהיה לנו קשה נוכל להיזכר שבקולומביה היה קשה הרבה יותר
האם אתם מצטערים שאתם עוזבים
מיכאל (צוחק): אבא, נראה לך
מתי (צוחק): אוקי, אני מצטער בשביל אמא שאיבדה את העבודה שלה שהיא מאוד אהבה, אבל אני כל כך מאושר שאנחנו חוזרים לישראל
טיפ אחד למי שיוצא לרילוקיישן
מיכאל: שלא הולך להיות קל, ותנצלו את התקופה הראשונה בבית ספר שאתם נחשבים החדשים ולא מצפים מכם לשום דבר
עופרי: אם אתם באים לפה לרילוקיישן אז תביאו איתכם את הדיקסיט ששכחנו בבית
עד כאן
תודה שקראתם ופרגנתם
נתראה בארץ
