שבוע 21-22: יש לי בשבילך סיפור
טוטו חרדין תלונות, קרבה ומשא ומתן ספירת העומר חמ
מעשייה לשבת
vakantio.de/157xotep15nxlcdxnnep15hxqg
Zuletzt in Frankfurt am Main
שבוע 23: יוצא להרפתקה
פורסם: 30.05.2026
טִיסָה
MDE → BOG
El Al · כַּלְכָּלָה
לְהִתְהַלֵך
שמורת הטבע ליד סנטה מרתה → … → המלוקה
15 km
מְשִׁיכָה
הג'ונגל ליד סנטה מרתה
Santa Marta, Colombia
מְשִׁיכָה
החוף בשמורה
Santa Marta, Colombia
שווה לראות
שדה התעופה בבוגוטה
Bogotá, Colombia
הרפתקה של 30 שעות
בחירות ופוליטיקה מקומית
טיול שבת
אי ודאות
צעדים מדודים
מדיטצית האדמה
הרפתקה של 30 שעות
חשבתי לנסות קונספט קצת שונה הפעם. לכתוב את הבלוג תוך כדי תנועה. בדיעבד, בגלל שכתבתי דרך הטלפון וחלק מהזמן לא היתה קליטה, אז חצי מהבלוג נמחק. שיחזרתי כמיטב יכולתי, אבל קצת איבד מהקסם
8:00
אני עכשיו בשדה התעופה, מחכה לטיסה לסנטה מרתה, אחרי שבוע קשה של אי ודאות, כשיואלה בקוסטה ריקה, מיכאל חולה, מתי סופר מעצבן ואני עצבני ומבואס. אבל היו גם דברים טובים השבוע. בכל מקרה, השבוע מאחורי ואני בדרך להרפתקה לבד. מתרגש וקצת מפחד, נזכר בפעם האחרונה שטיילתי לבד בדרום אמריקה, כמה אומץ זה דרש אז וכמה אומץ זה דורש היום. חושב על יואלה האמיצה שכבר חצי שנה מתנהלת כך ביום יום, טסה לה ברחבי היבשת עם דרכון בין השינייםבחירות ופוליטיקה מקומית
אני טס ביום של הבחירות בקולומביה, אחרי שיצאה אזהרת מסע לזרים - להישאר בבית מחשש למהומות. הבחירות נראות לכולם קריטיות, כשהנשיא הנוכחי מתמודד שוב. נשיא שנחשב פופוליסט, מושחת, משוגע וקיצוני על פי החצי המשכיל והשבע, שרואה דחיפות גדולה להעיף אותו ולהחזיר את השפיות והביטחון האישי. החצי השני, הכפריים מהפריפריות הרבות, ותושבי עיר הבירה חושבים שלראשונה יש מי שמייצג אותם ופועל למענם. נשמע מוכר, אבל כמה הבדלים
טיול שבת
9:15
ממריאים
בתחילת הטיול מיכאל התלונן בלי הפסקה שהוא לא רוצה להיות שם, למה הבאנו אותו, הוא סובל, ולאט לאט הכניס עצמו להיפר ונטילציה, עד שהגיע לבכי. רגע לפני שלא היתה דרך חזרה, שלחנו את הילדים עם דויד באוטו והמשכנו לבד. פגשנו אותם שוב אחרי שעתיים של עליות וירידות, משכשכים בנחל ודי מרוצים. מיכאל נכנס למים הקפואים במטרה מוצהרת להיות חולה ולא ללכת לבית הספר. מה שעבד לו - כל השבוע הוא היה בבית עם גרון כואבאחד האנשים שטיילו איתנו סיפר שהוא בדיוק מציין 26 שנה לרצח של אישתו. כשהבן שלהם היה בגיל של עופרי, אישתו נחטפה, נחנקה למוות ונמצאה זרוקה איפה שהוא. הוא ברח עם הבן שלו לניו יורק וחי שם 4 שנים עד שנאלץ לעזוב ולחזור לקולומביה
אישה אחרת סיפרה איך מדג'ין השתנתה במהלך חייה מהמקום הכי מסוכן בעולם, לאחד המקומות הכי מבוקשים להגירה בדרום אמריקה ובעולם כולו. סיפרה על השתלשלות האירועים ההיסטוריים, על קבוצות הכוח ששלטו לאורך השנים - מיליציות, קרטלים, צבאות פרטיים של עשירים ומדינה לא מתפקדת באמצע. עד שהצליחו לאחד כוחות בעזרת שני הסכמי שלום ופירוק מנשק, הראשון עם העשירים והשני עם המיליצות והקרטלים. סיפרה על איך הסמים הגיעו עם הזרים בשנות השבעים בדיוק כשהמיליציות הסוציאליסטיות חיפשו מימון לפעילות שלהן נגד השלטון של העשירים והכל התפוצץ לכולם בפרצוף. בתור ילדה היא זוכרת שהיו יכולים לסגור ברגע את הכביש לרטירו, לחטוף 15 איש ולהיעלם
דיברנו על חוסר הפחד שלנו ושלהם, לאחר שנים של חיים תחת טרור, על פוסט טראומה לאומית. היא סיפרה שכשחברות מספרד באו לבקר אותה, הן נבהלו כל פעם שראו חיילים, בעוד שאצלה חיילים הם הבנים של כולנו... אומרים להם תודה כשהם בודקים לך תעודות, שואלים לשלומם ואפילו נותנים להם אוכל
אי ודאותמאז שביטלו לי את הטיסה לישראל, אני מחפש טיסות חלופיות. לא רציתי לקנות כרטיסים לחברות זרות כשאני עדיין מחכה להחזר על הטיסה הקודמת (וגם ההיצע ירד מאוד). וטיסה ממדריד דרך אל על מייקרת את האירוע למחיר לא סביר. כל שנשאר זה לחכות לדקה ה-90 ולקוות לטוב. אבל במקביל קרו עוד כמה דברים
הטיסה של מתי לוושינגטון - לפגוש את אדם חבר שלו, שגר שם כבר 4 שנים, הפכה מאירוע פשוט ויחסית זול לסופר יקרה וכמעט בלתי אפשרית בגלל שינוי מדיניות של חלק מחברות התעופה לגבי
טיסות בלי ליווי מבוגר. גם מתי מחכה ומקווה לטוב
ביולי אנחנו אמורים להיות עם יואלה בקוסטה ריקה, בשיא עונת השתילה. היא קיבלה אישור תקציבי להטיס אותנו לשם ולממן לנו שהות (בזמן שאנחנו משלמים בקולומביה שכר דירה), כדי שתוכל לפקח מקרוב על המנהל הכושל של האתר בקוסטה ריקה ובעצם לנהל את האירוע במקומו. אמא של יואלה שינתה כבר את הכרטיס שלה, לחזור לישראל דרך קוסטה ריקה וההורים שלי שינו את המסלול שלהם להתחיל מקוסטה ריקה, אבל החברה הודיעה לפתע על עוצר הוצאות. אין אישור להוציא כסף במטה עד להודעה חדשה בעקבות ביטול חלק מההשקעות המתוכננות (אפקט הפרפר של התיישרות עמק הסיליקון עם האג'נדה האנטי קונספציית התחממות הגלובלית של טראמפ)שורה תחתונה, הטיסה שלנו לקוסטה ריקה בהולד עד שיוחלט אחרת, וגם לא ברור איזה כרטיס לקנות לי ולמתי, אם בכלל
והמנה העיקרית, כשיואלה נחתה בקוסטה ריקה, התגלגלה אליה חרושת שמועות - החברה עומדת להיסגר, או לפחות כל השלוחות פרט לסניף בקוסטה ריקה, המנכ"ל המייסד בדרך להיות מפוטר. אנחנו מתחילים להעלות ספקולציות - או שיפטרו את יואלה כי התפקיד שלה בקולומביה כמנהלת-על של כל הסניפים כבר לא רלוונטי, או שיכריחו אותה לעבור לקוסטה ריקה להחליף את המנהל הכושל (מה שביקשו בנימוס לפני חודש, ואז פחות בנימוס). יואלה קברה את עצמה במשרד כל השבוע, מבואסת ומתוסכלת, עבדה מסביב לשעון, כשמהמטה לא אומרים לה כלום חוץ מ...מחר פגישה מכרעת... מחרתיים פגישת החלטות עם המשקיעים ומריחה מתמשכת של הזמן
יום לפני ההמראה שלה חזרה לקולומביה, היא הצליחה לחתום על חוזה עם שני הקבלנים-שותפים המרכזיים שלהם בקוסטה ריקה, אחרי חצי שנה של דרך חתחתים. תחושה רגעית של הצלחה למרות כל המקלות בגלגלים כל הזמן מכל הכיוונים
רגע לפני ההמראה, מקבלת טלפון מעובד שלה - מנהל הסניף במקסיקו: טים, המנכ"ל, התקשר אלי הרגע. הודיע לי שביום שני יודיעו באופן רשמי שהסניף במקסיקו נסגר והורה לי לקנות כרטיס ליום שני לקוסטה ריקה, להגיע ולהחליף את המנהל שם
Wtf
מעל הראש שלה, ובלי אזהרה מוקדמת שוברים את הכלים
מה זה אומר עלינו ? מה קורה עם החברה ? נוסעים לקוסטה ריקה ? חוזרים לארץ ? שלושה חודשי הודעה מוקדמת ? אולי בכלל יואלה צריכה להתפטר ? אההההה... (צעקה של תסכול) המדיח ימשיך לחכות
10:30נוחתים. חשבתי להחליף למכנסיים קצרים. חום איימים פה, אבל מעדיף מכנסיים עם הרבה כיסים. אני נכנס למוד חשדני בעקבות האזהרות של יואלה. אנשים שמטיילים לבד הם טרף קל. כבר שמענו על מקרה שמישהו קיבל סוכריה על מקל מעובר אורח והתעורר אחרי כמה שעות באיזה סמטא בלי כלום בכיסים. אני גם ככה תמים, אפילו בסופרמרקט נפלתי בקטנה בעוקץ של שתי אמהות מסכנות מוונצואלה שרק רצו אוכל לילדים, תוך כדי שהשומר מזהיר אותי שהן הולכות לחלוב אותי
יוצא מהשדה ומיד מתנפלים עלי נהגי המוניות, בהחלטה של רגע אני משנה את התוכנית המקורית שעליה סיכמתי עם הצ'ט אתמול ועולה על אוטובוס לסנטה מרתה. עדיף מאשר ללכת עד כביש ראשי כלשהו ולחפש אוטובוס ישיר כפי שהוא הציע. מעדכן את הצ'ט בשינוי והוא עונה שכנראה קיבלתי את ההחלטה הנכונה. מרגיז ומתסכל ועם זאת באופן מוזר גם מנחם ומרגיע. שואל את הנהג כמה זמן עד העיר. עונה: הוריטה - שזה שעה קטנה, או שעה חמודה... כעבור כמה דקות הוא עוצר ליד דוכן פירות ומבקש רבע אבטיח. המוכרת מתחילה לארוז לו והוא גוער בה - את לא רואה שהנוסעים מחכים ? כעבור שעה מגיעים לשוק. הנהג מסמן לי לרדת וכיוון כללי של אוטובוס ההמשך. מתחיל ללכת בסמטאות השוק, בין דוכני ירקות ודגים. ידיים בכיסים, אחת מחזיקה את הטלפון והשניה את הארנק. אין יותר מעורבב מזה. כעבור עשר דקות שואל ומוצא את האוטובוס השני. מזיע ומתחיל להרהר בבחירה להישאר עם מכנסיים ארוכים. יכולתי כבר להיות בשמורה ולהימנע מהערבוב הזה אם הייתי עולה על המונית ב-130 ש"ח. שני האוטובוסים עלו לי יחד 13 ש"ח. מסתכל על השעון ומחשב זמנים - הוויז אומר עוד שעה לשמורה בלי עצירות. הלו"ז צפוף וצריך להגיע לג'ונגל לפני החושך.
צעדים מדודים
אחרי שבשבוע שעבר מתי הלך באי רצון לבריכה והסכים להמשיך תמורת שוחד, השבוע הוא חזר מהאימון בעננים - היה ממש כיף! הכי בלתי מסתייג ששמעתי ממנו בחצי שנה האחרונה. לאימון הבא מיכאל גם הצטרף והחליט להירשם. נראה שההימור על הבריכה הצליח. אם בכלל נהיה פה בשבוע הבא... אפילו אני נרשמתי לקבוצת מבוגרים. המאמן שלהם ממש חמוד. לא מדבר אנגלית, אבל מלא קסם אישי ואפילו הצליח לשכנע את עופרי ללכת איתו יד ביד לראות את הבריכה ואת הציוד של השחיינים. הוא סיפר לי שהוא מדרום קולומביה ושהוא יכול להזדהות עם הקושי להבין את הניב המקומי. סיפר דוגמא של אי הבנה... אצלו המילה פריסו אומרת חביתה עם עגבניה ובצל ירוק ובמדג'ין זה סלנג לקוקאין
לפני כמה שבועות הודיעו בבית הספר שהמורה למתמטיקה בכיתות ה-ו מצא עבודה אחרת ועזב מהיום למחר. התחלתי להתלבט, רוצה ולא רוצה, בשבוע שעבר מצאו מורה מחליפה, יכולתי להירגע ולהפסיק להתלבט... גם אני לא ממהר לצאת מאיזור הנוחות שלי
12:30
חצי שעה עברה והוויז ירד ב-4 דקות. זוחלים בפקקים בתוך העיר. מהחלון אני רואה 1:0 לארסנל דקה 45. מיכאל ומתי בטח מאוכזבים. יעלי בטח בעננים.
מדיטצית אדמה
מאז הביקור הקודם בג'ונגל אני עושה כל בוקר מדיטצית אדמה שכוללת הענקת מתנה לאדמה ובקשה לעזרה ממנה. אני בוחר איכות, רגש או מחשבה שלנו בני האדם יש ולאדמה אין, מחזיק אותה בידיים כמו כדור אנרגיה ומתחיל לדמיין אותה בחיי. לאט לאט הכדור גדל וגדל עד שהוא נהפך לכדור ענק שאני נושא על הכתפיים. אני מכווץ אותו חזרה לכדור קטן ומרוכז ומניח על הדשא מחוץ לבית. השבוע בחרתי באי וודאות
התחלתי עם אי הוודאות של האדמה: גשם, שמש, רוח, חום, קור
עברתי אלינו: מה יהיה עם העבודה של יואלה ? קולומביה/ קוסטה ריקה/ ישראל ? לוותר על הטיסה שלי ? מתי אני אחזור לעבוד ? לעבוד בבית הספר של הילדים ? אולי בכלל לקחת כיתה בישראל ? אני אספיק לסיים את הסט של השחמט ? מתי הילדים יצליחו למצוא את עצמם ? זה רלוונטי בכלל ? לא מיציתי עדיין את הדבר הזה פה, מרגיש שיש עוד כל כך הרבה לחוות ולהתפתח, ומצד שני מוכן לקפל הכל תוך 24 שעות ולעלות על הטיסה הראשונה לישראל
חוזר לאדמה: גשם, שמש, רוח, חום, קור
14:00
הגעתי לשמורה. מחליף סוף סוף לקצר, מפלס הביטחון והנינוחות עולה, הזמנים בסדר, פה אין כייסים וסוכריות על מקל, רק טבע. הנהג של השאטל בתוך השמורה רואה את המשחק 2:2 בפנדלים. התוכנית: שעה וחצי הליכה עד החוף, שעה בחוף ושעה וחצי חזרה. רגע, זה יוצא מאוחר מידי, צריך לצמצם זמנים. הולך בחצי ריצה. יש לי המון אנרגיה לפרוק אחרי שבוע שלא רצתי. מגיע כעבור שעה לחוף מושלם. שוחה, עושה טאי צ'י ומדיטצית אדמה עם רגליים במים - הכרת תודה: המקום המדהים הזה, יואלה שפרגנה לי לצאת לטיול הזה, טים ומארק שהביאו אותנו לפה, מרגו שהפגישה בניהם, הולך עוד אחורה, הידיים מתרחבות, מתי, מיכאל, עופרי שזרמו עם המעבר, יואלה שוב ושוב, אמנון ומזור, חשי, אילת. עוצר ונע חזרה קדימה בזמן, אוסף עוד ועוד אנשים שהיו בשבילי בשנתיים האחרונות
יוצא חזרה ופוגש בדרך את חבר שלי, הנטע הזר מתחילת הסיפור. ממשיך בחצי ריצה ומגיע חזרה לכניסה לפארק ב-17:30. מספיק זמן לאכול ארוחת ערב ולקחת מונית-אופנוע לכניסה לג'ונגל עד 18:00. שם חואן השאמן אמור לאסוף אותי. עשיתי זאת... רק שחואן איחר בשעה. נפגשים ומפטפטים שעה נוספת עד שמגיע הטרמפ פנימה ונוסעים לתוך הג'ונגל בחושך מוחלט, מגיעים לבקתה ומשם הולכים ביער בחושך לעבר המלוקה - חואן השאמן, חוליאן הנגן שלו, גרמני, שני אנגלים ואני. אחרי 12 שעות מסיימים את טקס טיהור הבוקר (הצלחתי להגניב כמה תמונות וסרטון הפעם), נפרדים. אולי בפעם הבאה אספר על הטקס. אני הולך לבד לטבילה בנחל, מטייל לי עירום ויחף, עם תחתונים, מגבת וטלפון בג'ונגל בין עצי הקפה, גינת הלוטוס, נכנס למים ליד עכבישי ענק, פרפרים, קופים, זוחלים, צפרדעים. טבע מתפרץ
יוצא מהג'ונגל ברגל וכעבור שעה אני בשדה התעופה (הפעם במונית ב-220 ש"ח). טיסה לבוגוטה הקפואה והקודרת, מחליף לארוך. משם טיסת המשך הביתה
יום אחד ואני כבר מתגעגע, איך יואלה טסה כל פעם לשבוע
נתראה בשבוע הבא
מעשייה לשבתFolge diesem Blog und verpasse keine neuen Beiträge.
תְשׁוּבָה (3)
אמנוןלפני חודשיים
אתה כותב מדהים. כיף שאתה מצליח לספוג ולצמוח. כיף שאנחנו זוכים לקבל חלק מהתחושות שעוברות עליכם שם. מצגעגע נשיקו
מזור לפני חודשיים
מה אני אגיד ..צמרמורות ..התרגשתי לקרוא , להחכים , לגלות דברים שלא ידעתי . הרגשתי שאני בסרט מתח ..מה יקרה עכשיו ???
הצלחת כרגיל לחבר אותי ולרגש אותי וגם להצחיק אותי . מחכה לשמוע על הטקס !!
מתגעגעת אורלפני חודשיים
מרתק, גאה בך אחי הגדול, איזה חיבור יצרת עם עצמך. אוהבת ומתגעגעת ממש
דוחות נסיעות קולומביה