שבוע 23: יוצא להרפתקה
לא מוכן. טיוטה שניה (אחרי שהראשונה נמחקה, היה פאק בקונספט...). 8:00 אני עכשיו בשדה התעופה, מחכה לטיסה לסנטה מרתה, אחרי שבוע קשה של אי ודאות, כשיואלה בקוסטה ריקה, מיכאל ח
מעשייה לשבת
vakantio.de/157xotep15nxlcdxnnep15hxqg
Zuletzt in Frankfurt am Main
שבוע 24: מזל שלא קנינו מדיח
פורסם: 07.06.2026
לִנְהוֹג
הבית → עמק הקפה
6h
לֶאֱכוֹל
ארוחת ערב חגיגית
$$ · אֲרוּחַת עֶרֶב
מתי, מיכאל, עופרי, בואו רגע אנחנו רוצים לדבר איתכם. מתי תוריד את המשקפי וי-אר
אני בדיוק מסדר את ההגדרות למיכאל. זה בסדר, אני רואה אותך
אני רוצה לראות את העיניים שלך
מה קרה ?
עופרי, מיכאל שבו. עופרי רד מהשולחן
טוב, אז כמו שאתם יודעים החברה שבה אני עובדת עוברת קשיים והם התחילו בצמצומים משמעותיים ופיטרו אותי
מיכאל: אז מתי חוזרים לישראל ?
עוד חודשיים שלושה
מיכאל: אוקי. אני יכול לחזור לווי-אר ?
מתי (מחבק את יואלה): אני עצוב בשבילך, אבל ממש שמח בשבילנו. אני יכול לחזור לפורטנייט ?
עופרי: אז נחזור לישראל לשישי שבת ואז נחזור לפה. כי משעמם בישראל
זהו, ואז כל אחד הלך לעיסוקיו. הכי אנטי קליימקס שיש
עשרים וארבע שעות אחורה, אחרי סוף השבוע שלי בסנטה מרתה, בזמן שיואלה התבשלה עם ההבנה שכנראה ההחלטה כבר התקבלה וזה עניין של כמה ימים, היא קבעה שיחה עם משאבי אנוש
יש פגישה של הבורד ביום שישי, יש שני מחנות - מחנה מארק בעד להמשיך עם המצב הקיים, מחנה טים רוצים להיכנס למהלך של צמצומים. נעדכן אותך כשתהיה החלטה
ואני ?
בצמצומים
טוב, אני לא יכולה שתמרחו אותי לאורך זמן, אם אני מפוטרת יש לזה המון השלכות משפחתיות. אם אין תשובה תוך שבועיים אני אצטרך להקדים אתכם ולהתפטר
נוסעים לאסוף את ג'ודי משדה התעופה
אחרי שעתיים שיחה נוספת: אנחנו מצטערים לבשר שהתקבלה ההחלטה
בערב מתקבל מייל מנציגת הבעלים לכלל העובדים: ברצוננו להודיע כי מארק עזב את החברה... מודים לו על התרומה הרבה... עבור מי מכם שמודאג מהמצב נאמר כי מי שמושפע ישירות מעזיבתו כבר עודכן. בדיעבד התברר שמארק וכל מי שהוא גייס לחברה פוטר
אנחנו יושבים עם סבתא ופורקים את כל המתנות מהארץ:
חמוצים, במבה, טחינה, פסק זמן, משחת קארי מג'ודי
קורא ספרים דיגיטלי, וי-אר - למיכאל (מתנת בר מצווה מוקדמת)
קופסת פני-פורי, עיתון סוף שבוע של הארץ בשביל ה-20 שאלות מדניאל וג'וליה
עוגיות הום מייד, משחק קופסא, מחברת חידות מצחיקות מהאפרתים
דמי כיס לילדים, עוגות שמרים מסבתא אילנה
מיכאל מאושר
עופרי מתלונן שרק מיכאל קיבל מתנות
יואלה ואני חמוצים, במקום תזכורות מתוקות מישראל, עוד דברים לחזור איתם לישראל, התרגשות שפוספסה
יוצאים לסיבוב עם טוטו, חוזרים ומתי שואל: מה קרה
כלום, הוצאנו את טוטו
לא! קרה משהו. אני רואה... למחרת הוסיף, ידעתי שקרה משהו
אני מיד התחלתי לפעול, לתכנן קדימה, בית ספר, עבודה, לדאוג ליואלה, לתכנן איך מספרים לילדים: ארוחת ערב חגיגית - קארי חצילים לגדולים, על האש לילדים
למחרת, אחרי שסיפרנו להם, כל אחד התכנס אל עצמו. אני הלכתי לבשל את הארוחה החגיגית. שמתי מוסיקה באוזניות, עצב התחיל לשטוף אותי. אני כבר מנוסה בזה מהחצי שנה האחרונה והתמסרתי לרגשות שהציפו. יואלה אמנם שבורה, אבל גם לי מותר להיות עצוב. רק עכשיו השלמתי עם זה שהשבועיים שלי בישראל בוטלו. לא סיימתי פה, מרגיש שרק התחלתי את המסע האישי שלי
אחרי שהילדים הלכו לישון נשארנו לדבר, לקלל ולהוציא קיטור על האנגלים החארות - ניאו-קולוניאליזם במיטבו... או בישראלית: תמיד דופקים את השחורים
יואלה רוצה שננצל את הזמן שנותר לטייל, אני מרגיש שהתנפצה הבועה שבניתי בעמל רב ונשארתי רק עם הגעגועים. רוצה הביתה
התפשרנו על ה-1/8 והחלטנו לצאת לחופשה של חמישה ימים בעמק הקפה, שש שעות נסיעה מהבית, ולא להחליט בינתיים קדימה. יצאנו ב-11:00, נסענו יום שלם בדרך מפותלת בהרים, מקשיבים לפלייליסט של הבלוג - זה היה כשנחתנו בקוסטה ריקה, זה היה בריצה בפרוטרירו, זה כשהגענו לקולומביה... שעה וחצי פלייליסט, עברנו הרבה. הגענו ב-21:00 לצימר, הרדמות, קצת בכי והולכים לישון
הקדשתי ליואלה את השיר של קורין אלאל: התעשייה האבירית
הם לגמרי לקחו את ליבה... גם בגלל הפרויקט עצמו שהובילה בדיוק עד קו הזינוק עם תחילת עונת השתילה ולא תזכה לראות אותו יוצא לפועל וגם בגלל ההתנהגות המגעילה של האנגלים האלה שהתנערו ממנה ביום אחד. אז ירדנו מתחת לרדאר קצת. ביומיים האחרונים עושים מדיטציית החלמה בבוקר, קצת מטיילים ומתחילים לדבר על ההמשך
הוא קיבל הזמנה לבנות ספינה שתפליג ממקום למקום
עם שלושים תותחים ומאה מלחים ותבליט של אריה בחרטום
...
יועץ החצר בשבחו כבר דיבר ואישר את פרטי התוכנית
וגם בנו בכורו של המלך עצמו די תמך בספינה צלבנית
...
הוא עבד ברצינות זו חצי אמנות וחצי עבודת נמלים
הוא נתן את כולו גם הצוות שלו, לא נתן מנוחה לכלים
...
ובתוך סדנאות המתכת הוא מכיר כל פריט ופריט
גאוות יחידה היא הלחם של התעשייה האבירית
...
עברו עשר שנים נשארו תיקונים וברגים אחרונים לחזק
אבל אז התגלתה מחלה בחיטה היועץ כבר החל לפקפק
...
הוא עבד כל שעה לא הביט בשקיעה שנפלה כמו שק על גבו
הם נתנו לו תמיכה בארמון המלוכה אבל הם גם יקחו את ליבו
נתראה בשבוע הבא
מעשייה לשבתFolge diesem Blog und verpasse keine neuen Beiträge.
תְשׁוּבָה (2)
רועילפני חודשיים
💗💗💗💗💗מזורלפני כחודשיים
קצר וכואב ..
ממש כואב
דיברנו על זה שתצטרך להמשיך לכתוב את הבלוג גם מהארץ ..אין ברירה 
דוחות נסיעות קולומביה