שבוע 5: קון הקשה

כבר בערך שבועיים, מאז שנקבעה הטיסה של יואלה, כל ערב נגמר בתפילה משפחתית: שמחר נקבל ויזה! ואז דיון שלם על שלל התרחישים מה נעשה אם נקבל מחר, מחרתיים וכן הלאה עד שמתעייפים. כל בוקר (ליתר דיוק כל יום ב-3 לפנות בוקר) יואלה בודקת ומגלה שעוד לא קיבלנו ויזה.

אז לא קיבלנו ויזה, הסעתי את יואלה לשדה תעופה ואנחנו נשארנו עוד שלושה ימים אחרונים על חוף הים. קשוח בלי אמא, קשוח בלי השותפה שלי. יצאנו לעיר הגדולה לאכול גלידה, מה שכבר עשינו יחד עם יואלה כמה פעמים, ופתאום בלעדיה המקום הרגיש לי מפחיד יותר, חשוך יותר, בודד ומנוכר. מדברים הרבה על זה שאנחנו ביחד בזה ואנחנו צריכים אחד את השני - שלא כל אחד יתכנס לעצמו.

התלבטנו, הילדים ואני, והחלטנו שמספיק חוף ים, הגיע הזמן להתקדם. נפרדנו בעצב מהחוף ויצאנו חזרה לכיוון סן חוזה במטרה לחכות בדקת קריאה עד קבלת הויזה. באמצע הדרך, אחרי שעתיים נסיעה, עצרתי לקנות משהו לאכול ולחזור אל חשי ושאולי שבדיוק התקשרו. אווירה מנומנמת באוטו. פותח ווטס-אפ מיואלה, צילום מסך:

Estimado(a) OFRI KRIEF

su solicitud de VISA ha sido APROBADA

זה אומר מה שאני חושב שזה אומר ? תוך כדי שאני מנסה להבין את הספרדית מגיע קובץ למיכאל ומתי. רץ חזרה לאוטו וצועק בהתלהבות: קיבלנו ויזה!!! כולם מתעוררים, צרחות של אושר, יורדים מהאוטו ומחפשים איך לפרוק את ההתלהבות. טוב נו נתפשר על ארוחה ב-סבווי. תוך כדי הזמנה מדבר  עם חשי ושאולי, עופרי משתולל במסעדה, טוטו מקיא. חגיגה.

כל הדרך מתכננים תוכניות - נטוס עוד יומיים, רגע צריך להוציא אישורים לטוטו. איך מעבירים את כל הציוד מהמחסן לשדה התעופה ? כרטיסי טיסה בימים הקרובים יקרים פי 2. יואלה מוצאת לנו טיסה ליום שבת, יואלה תגיע שעה אחרינו מהחור בו היא נמצאת. רשימות: ללכת לווטרינארית בסן חוזה, להאריך את החוזה על הרכב, להאריך את המחסן של הציוד, להזמין טיסות, להאריך את הדירה בסן חוזה, למצוא דירה במדיין. אין דירות במדיין - יש הופעה של באד באני והכל תפוס. טוב מצאנו משהו ליומיים מחוץ לעיר. למצוא דירה בעיר לאחרי ההופעה, טיסה ליואלה, יום הולדת לעופרי למחרת הנחיתה, קנינו מתנות וזיקוקים, הלכנו ליום כיף בפארק מים, צריך עוגה. להזמין מיניבוס משדה התעופה - אני והילדים, טוטו, כלוב, 10 מזוודות. להזמין אוטו ליואלה שתגיע בנפרד. מקבל מיואלה לוז ליום הטיסה - שם קוד מבצע חילוץ מקוסטה ריקה:

1. לארוז את הבית ולנסוע לשדה התעופה

2. ⁠להשאיר את הילדים לבד בשדה

3. ⁠לנסוע למחסן (עם טוטו? למלא דלק בדרך). להעמיס מזוודות לאוטו. להשאיר מחסן פתוח, מפתח ומנעול אצל השומר

4. ⁠לפרוק ציוד אצל הילדים (טוטו?)

5. ⁠להחזיר אוטו להרץ (לנקות את האוטו מהשערות של טוטו)

6. ⁠לחבור לילדים (כדור הרגעה לטוטו?)

7. ⁠צ׳ק אין לטיסה (מים לטוטו?)

8. ⁠ובהצלחה♥️♥️♥️

השאלה את מה אני אשכח. מה ייפול בדרך. לא מצליח לזכור לקחת איתי מחברת, כוס קפה ומשקפי השמש מהכיתה בסוף כל שיעור.. צ'ק ליסט: ילדים, כלב, דרכונים, טלפון, מפתח למחסן, כל השאר - בסדר הזה

יש לי עניין שאני מתעצל להטעין את הטלפון. נהייה משחק שכזה בימים האחרונים, כשאין איתנו את יואלה והטלפון שלה, אם נצליח להגיע הביתה לפני שתגמר הסוללה - 8% סוללה, 24 דקות נסיעה, ללמוד את המסלול למקרה שייגמר לפני הזמן. אתמול מגיעים הביתה - 3%, הצלחנו! רגע איפה המפתח לבית ? מחפשים, מחפשים. עופרי עם מבט מודאג... אני לקחתי. מה זאת אומרת אני לקחתי ? לקחתי מהאוטו ליד המסעדה. לא יודע איפה הוא. אולי במסעדה. על אמת ? (הוא אוהב להמציא דברים לאחרונה). כן.. במבט מודאג ואשם. תשארו כאן. נוסע חזרה למסעדה, מחפש בפנים מתחת לשולחן, בפח. המלצר אומר שאין מצב. יוצאים החוצה, מחפשים על המדרכה, על הכביש בתעלות ביוב. מתחת לאוטו (מגלה שיש נזילה מהאוטו, דאגה ליום אחר). אחוז אחד סוללה. כותב הודעה לנציג של בעל הבית ומקווה שתהיה סוללה עד התשובה... אין בעיה, שתי דקות אצלך.  

טוב זום אאוט לרגע. נסענו לקוסטה ריקה כי נמאס לנו לשבת בבית ולחכות לוויזה. כל מה שהיה עד כה זה משחק מקדים, טרום עונה. חופשה בהמתנה. אבל יצא שהמשחק המקדים היה משחק בפני עצמו עם שלבים קלים וקשים וגם שלבי בונוס מידי פעם שרק אוספים את היהלומים. עכשיו ללא ספק הגענו לקון הקשה (במלעל) ואחריו מתחיל המשחק הבא. קוסטה ריקה היתה טובה לנו. כשהגענו עכשיו לבית ליד סן חוזה עברנו במקרה ליד הקנטקי פרייד צ'יקן עם המגלשה בפנים, זאת שהלכו אליה ליד השדה כשהם נחתו בסן חוזה וחיכו לי, ואז ליד המסעדה בסן מטאו בה ישבנו בערב הכריסמס. זה נראה כל כך רחוק ונוסטלגי. כל מה שהיה נראה אז חדש ולא מוכר ונראה היום כל כך טבעי (לסופר פה ליד הבית אנחנו קוראים סופר מתי - ג'יפה בדיוק כמו בבית ולסופר היותר רחוק סימה). זה גם מציף חזרה את התחושות והרגשות של הימים הראשונים.

חכם סיני אמר לי פעם שחופש זה בשביל להיזכר למי מתגעגעים. קשה להכיל את זה שבסוף החופש לא פוגשים שוב את המוכר והאהוב, אלא ממשיכים אל הלא נודע הבא: 

תנסו לדמיין אותנו עוד שנים רבות

לא פחות מסובך לקבוע מה יהיה עוד שתי דקות

טוב קצת דרמטי מידי

שלושה ילדים - צ'ק, כלב - צ'ק, דרכונים - צ'ק, טלפון - צ'ק, מפתח למחסן - צ'ק

נתראה בשבוע הבא

נ.ב: בטור הקודם היתה אי בהירות קלה - שם הטור היה אמור לרמוז שמסיבה לא היתה... החלק האמיתי היחיד בחצי השני של הטקסט הוא שעופרי הקיא ומתי נבהל מעכביש