שבוע 6: WTF

עוד שבוע של רכבת הרים. שבוע שהתחיל במסע חילוץ מקוסטה ריקה, נמשך במפגש מרגש בקולומביה וארבעה ימים בצימר קסום בהרי שוויץ, ונגמר בניסיון מגומגם להרגיש בבית. סיפור בשלושה חלקים

 פרק ראשון - המסע (מומלץ עם התמונות)

א 8:00 - ארוחת בוקר, קיפול כביסה, אריזות

ב 10:00 - עולים על האוטו, כולם ידיים, ב ה צ ל ח ה

ג 11:30 - רגע לפני שדה התעופה עוצרים לקנות אזיקונים לכלוב של טוטו ובלונים ליום ההולדת של עופרי

ד 12:10 - מגיעים לשדה התעופה, פורקים ומוצאים פינה נעימה לטוטו ולילדים

ה 13:06 - מגיע ליחידת האחסון ופורק 10 מזוודות וכלוב כל הדרך אל האוטו (100 מטר + קומה במדרגות). מעמיס את המזוודות לאוטו ויוצא לדרך. אי אפשר לראות כלום במראות אז כל פניה ימינה היא הימור

ו 13:50 - מגיע לשדה התעופה ומתחיל נגלות עם המזוודות אל הילדים. טוטו יושב בשקט למרות שעופרי מטפס עליו כאילו הוא סוס, מיכאל לקראת התמוטטות עצבים. מסיים לפרוק, משאיר את הילדים ונוסע לחפש את סוכנות הרכב. השעה כבר 14:00. הטיסה עוד שעתיים ואני רץ ברחבי השדה לחפש נציג של הרץ.

ז 14:30 - מוצא את הסוכנות במרחק עשר דקות נסיעה מהשדה. עכשיו אני לקראת התמוטטות עצבים. הסוכן שואל מתי הטיסה - ב-16:20 ? הכל טוב יש עוד מלא זמן... מזמין לי שאטל חזרה לשדה.

ח 14:50 - אין תור כי כולם כבר עברו מזמן... מתחילים צ'ק אין הכי ארוך בעולם. הדיילת מאוד נחמדה ויעילה, אבל כמות המזוודות אין סופית. לפחות מרגע שהיא קיבלה את המזוודות מקומנו בטיסה מובטח. מיכאל ועופרי מחברים אזיקון לכל מזוודה שנדע לזהות את כולן ביציאה

ט 15:17 - סיימנו עם המזוודות, הולכים עם טוטו והכלוב למעלית. דוחף את טוטו פנימה. הוא לא מבין מאיפה זה בא לו. כדורי הרגעה לא נמצאו. סוגר את הכלוב עם אזיקונים. נפרדים במעלית ושומעים את הנביחות מאחורי הדלת. חמיצות קלה - טיסה קצרה זה קטן עליו

י 15:45 - עוברים דרכונים ובידוק, רצים בדיוטי פרי למטוס. עשינו זאת

יא 20:00 - נחיתה. יוצאים מהמטוס ומסתכלים על הסבלים פורקים את המטען דרך החלונות, אולי נראה את טוטו. רגע, שכחתי את הכובע במטוס! עופרי ואני רצים חזרה למטוס, הדיילת עושה סיור בפנים, לכובע שלום. מתי ומיכאל רצים אלינו ואומרים - אנחנו שומעים את טוטו! הולכים במסדרונות בדרך לדרכונים ושומעים את הנביחות שלו מהדהדות בכל שדה התעופה. מגיעים לאולם המזוודות, 10 מזוודות מסודרות בשורה + כלב נובח בכלוב ליד. ביקור קצר אצל פקח בעלי החיים ויוצאים אל קולומביה.

יב 21:00 - יואלה מוצאת אותנו - מרקו מצא את אמא 

מוצאים את נהג הוואן שהזמנו. הוא בשוק מכמות המזוודות. מעמיסים הכל ויושבים אחד על השני. יוצאים למסע לחיפוש אחר חברת השכרת הרכב של יואלה ברחבי העיר. לבסוף מורידים את יואלה ועופרי ויוצאים אל הצימר שלנו בהרים.

יג 23:00 - מוצאים שביל עפר בסוף העולם שמאלה ועולים בו עד לבקתה בהרים. פורקים מזוודות וקופצים לג'קוזי. יואלה תגיע כעבור שעה וחצי עם האוטו החדש וארוחת צהריים/ערב/לילה

יד 9:00 - נוסעים לאסוף את עוגת יום ההולדת של עופרי. מבצע יחידת החילוץ הושלם

פרק שני - ירח הדבש

קמים בבוקר למחזה מרהיב. הגענו לצימר יפיפה באמצע שוויץ. שעה נסיעה ממדיין. נופים ירוקים בתוך ענן ערפל, פרות וסוסים באחו, ג'קוזי ומדורה מפונפנת. איזה שינוי חד במזג האוויר לעומת קוסטה ריקה, קריר וגשום (לא הבטיחו אביב נצחי ?) מעבירים את הימים הקרובים בפליאה. שלווה לצד מציאות שמתדפקת על החלון, ועומס הולך וגובר של עבודה ובירוקרטיה: צריך למצוא בית, לקנות רכב, להוציא תושבות, קופת חולים, בית ספר.

עוד באותו היום נוסעים לבקר משפחה ישראלית במדיין. הילדים שלהם לומדים בכיתות של מתי ומיכאל וההורים מורים בבית הספר. למחרת אני נוסע למדיין עם הילדים לבקר בקניון, לקנות תלבושת אחידה לשלושת הילדים. שלושה מוכרים מתרוצצים סביבנו, הולכים וחוזרים עם חולצות ארוכות וקצרות, עם ובלי צווארון, מכנסיים, סווטשרט - מודדים ומחליפים. כעבור שעה וחצי ו-2000 ש"ח יוצאים עם עשרה פריטים לכל ילד.

 מחליטים לשכור בית זמני אחרון עד שנמצא בית משלנו. מחפשים בית גדול ונעים במחיר הגיוני. מקום להשתקע בו אחרי חודש של נדודים ומעברי דירה כל ארבעה ימים. מזמינים בית במרחק 5 דקות נסיעה מבית הספר ל-10 ימים. אם יהיה טוב נאריך ואולי אפילו נשתקע שם.

פרק שלישי - מה חשבנו לעצמנו

מגיעים לבית החדש. מפה לשם התחילה סערת ברקים, גשם וקור. אנחנו עדיין עם הבגדים הקצרים מקוסטה ריקה... מגיעים לבית די מבאס, אמנם גדול ומרווח עם גינה גדולה, אבל ריהוט מיושן, מטבח מצ'וקמק, ויותר מכל - קפוא. אין מזגנים או חימום ויש רדיאטור מסכן לחמם בית ענק. הראש שלי מתחיל לכאוב מהקור והבאסה. יואלה מתחילה להיכנס למלטדאון מרוב משימות עבודה ובירוקרטיה. שולח אותה במקומי לרופאת שיניים במדיין עם עופרי. מתקשרת מהדרך: הרופאה ביטלה, יש הצפה במרפאה, עופרי נרדם, טעיתי בדרך, עצרתי בצד לבכות. תיכף חוזרת.

מגייס את הילדים, הופכים את הבית הזה לשלנו. סוף סוף פורקים מזוודות, מסדרים בארונות, תולים תמונות ברחבי הבית, מגנטים על המקרר. יואלה מגיעה, המחווה מרגשת, אבל התחושה הכללית ביומיים הקרובים חמוצה. מסתבר שמזג האוויר באיזור ליד בית הספר הוא תמונת ראי למזג האוויר 20 דקות מפה במדיין. קריר ורטוב כל השנה. הסערה הנוכחית היא אמנם קיצונית, אבל אם פה תכננו לגור, אולי צריך לעשות תכנון מסלול מחדש. לגור במדיין זה בעייתי, הדרך לבית הספר ארוכה ומפותלת וקשה לדמיין לעשות אותה כל בוקר פעמיים - 7 בבוקר מתי ומיכאל מתחילים, 9 בבוקר עופרי מתחיל. גם ההבנה שעופרי מתחיל גן במקום חדש שאף אחד לא מדבר בו עברית מתחילה לחלחל. לא רצתי כבר שבוע, מאז שהגענו לפה - אין חשק בקור הזה.

הגיע יום שישי. לא בא לי לכתוב. איך יוצאים מהבאסה ? יצאתי עם הילדים לטיול עם טוטו ומשם למדיין. הגענו לקניון, מזג אוויר טוב כבר משפר את האווירה. עשינו קניות לארוחת שישי וקניתי נעלי ריצה חדשות ב-700 ש"ח. הצהרת כוונות... חזרנו הביתה, יואלה שמה לנו מוסיקה והתחלנו להכין ארוחת ערב. עד שהגיעה הארוחה האנרגיות כבר היו למעלה. קידוש, שיחה משפחתית כנה ומצחיקה. הצלחנו לסיים את השבוע בטוב.

one day at a time

נתראה בשבוע הבא