שבוע 1: וולקם טו קוסטה ריקה או מניה דיפרסיה על ספידים

שבוע קשוח – מרגש, מפחיד, בודד, משפחתי. קרה מעט מאוד אבל רגשית קיבלנו את הכל ביחד בקפסולה מרוכזת. מיכאל ועופרי חיים לגמרי את הרגע – חווים את החוויות כמו שהן בלי יותר מידיי מחשבות, לפחות על פני השטח. עבור מתי יואלה ועבורי המחשבות על מה שעזבנו ומה שצפוי הרבה יותר נוכחות ומשתלטות.

גולת הכותרת של השבוע זה הרומן החדש שהתחיל בין טוטו וביני. אחרי 9 שנים שהוא מחזר אחרי ואני לא סובל אותו.

זה התחיל בטיסה. יואלה ביקשה שאני אטוס איתו כי היא תשתגע ולי לא אכפת ממנו. הזמנו טיסות נפרדות והתפצלנו מיד כשהגענו לשדה התעופה. בדלפק שאלו אותי איפה הכלי של המים של טוטו ששכחנו בבית... השארתי אותו עם הדיילת ורצתי לחפש. קניתי מנה חמה שהתאימה בול בגודל ורוקנתי את תכולתה. נפרדתי ממנו במעלית של הכבודה המיוחדת. הוא נכנס מופתע ומבוהל לכלוב ואני הלכתי עם תחושה חמוצה. כשהגעתי כעבור שעתיים לשרוול של המטוס ראיתי במרחק שלושה עובדי נמל קושרים את הכלוב שלו ומעמיסים למטוס. החמיצות התגברה – מה, יכול להיות שאכפת לי ? במטוס שלל תלאות – טוטו בכה כל הדרך, בקונקשן גיליתי שהעבירו אותו לכלוב אחר ובנחיתה ממש שמעתי את הנביחות מתחתיי. בשדה התאחדנו כמו שנפרדנו – במעלית הכבודה המיוחדת כשהוא ממשיך לנבוח בקול צרוד. אני אמנם שמחתי שקיבלתי פטור מהילדים בטיסה, אבל ה-20 שעות לבד הרגישו כל כך לבד, והוא היה השותף שלי לזה.

בתור לדרכונים שמתי אוזניות בפול ווליום – יאללה יאללה וולקם טו יהוד.

כשנחתנו יואלה אספה אותנו בטנדר חברה ענק שהשיגה לנו. היא כבר הספיקה להוריד את עשרות המזוודות בתא אחסון. כל מה שנראה בלתי אפשרי ובלתי נתפס בחודש האחרון קרה בכזו קלות ומהירות. הגענו לווילה שלנו בלילה והמשפט שחזר על עצמו בראשי – אני רוצה הביתה! אה. אין כבר ביתה.

למחרת השמש עלתה ומצב הרוח איתו. התעוררתי ב-5 בבוקר וב-6 יצאתי לריצה עם טוטו. אחרי שתי דקות מצאתי את עצמי באמצע היער. נשרים מעלינו, טובלים יחד בנחל. זהו אני וטוטו כבר חברים.

הכל פה יפה – בתי פחונים צבעוניים על רקע ירוק אין סופי. הצבעים כל כך חדים – הירוק ירוק מאוד, השמים בכחול של ציור. עד כה הספקנו קצת כריסמס, קצת מפלים, קצת ריבים באוטו והרבה משפחתיות. יצאנו לראות כריסמס בסן חוזה ומצאנו את עצמנו בגרסת אקסטרים לטינית של דרום תל אביב – זונות, קבצנים, שיכורים ומלא הומלסים. או כמו שהצ'ט תיאר את זה: שיטוט ערב נעים בפארק הססגוני של סן חוזה ברקע של אורות כריסמס ודוכני רחוב. ברחנו מבוהלים חזרה לאוטו. אין ביתה כבר אמרתי?

שבוע בלי סוכר – צ'ק, מלא פירות טרופיים – צ'ק, שתי ריצות בוקר – צ'ק, בלוג לשבת – צ'ק.

נתראה בשבוע הבא