צליית מרשמלו על הר געש פעיל :O (יום 190 לסיור העולמי)
יצא לאור: 13.03.2020
הירשם לעדכונים
03/12/2020
הרגשתי ממש בחילה אתמול בלילה ואני חושב שאולי לא סבלתי משהו. מעולה ^^
אף על פי כן, קמנו ב-5:00 בבוקר והתכוננו לאיסוף בעיר ב-6:00, מכיוון שהמקום שלנו נמצא מחוץ לה.
הסוכנות בחרה בקאסה סנטו דומינגו כנקודת האיסוף שלנו: מלון 5 כוכבים! :D :D אני חושב שג'ונאס ואני לא מתאימים שם (יותר), אבל אולי זו רק דעה קדומה^^
כשהגיע לשם, פתח איש האבטחה חלון קטן בשער העץ ושאל באדיבות אם אנחנו רוצים להמתין בפנים. הוא כנראה הניח שאנחנו אורחי המלון, אבל מכיוון שלא היינו, דחינו את ההצעה וחיכינו בחוץ, שם היה כל כך טרי הבוקר, שג'ונאס לבש מכנסיים ארוכים וז'קט :O :D
הבטן שלי המשיכה לעשות לי בעיות ושקלתי ברצינות לרגע אם כדאי לי לבוא ושאלנו אם נוכל לעשות את הסיור ביום אחר...
אבל אז הגיע האוטובוס ושנינו עלינו ;-)
אחרי שתי דקות המיני-אוטובוס עצר בבית קפה שבו אפשר היה להצטייד במאפים וקפה אם תרצו^^ חיכינו שם לעוד שני טנדרים, שכל יושביהם נדחסו אז באוטובוס שלנו - נסיעות בנסיעה :)
סוף סוף זה התחיל בסביבות 6:50 בבוקר וכמובן שנסענו ממש על פני מקום הלינה שלנו -.- זה אומר שיכול מאוד להיות שיכולנו פשוט לחכות ברחוב ולאסוף אותנו - וזה עם עוד 1.5 שעות שינה :p
אבל טוב. אז זה כנראה היה קל יותר והמסע התחיל.
בדרך כלל הדרך אורכת בערך 1.5 שעות אבל מכיוון שנסענו בחלק הראשון לכיוון גואטמלה סיטי, חזרנו ממש בשעות העומס והייתה כל כך הרבה תנועה גם אחרי הפנייה שבה נסענו מגואטמלה סיטי וכמה פקקי תנועה.
לאנשים כאן אין ברירה אם הם רוצים ללכת לעיר, אבל זה סופר מתסכל. מזל שאנחנו לא גרים בעיר גדולה בגרמניה :p להיות מסוגל ללכת לעבודה מהבית בעיר הקטנה שלי זה מותרות כל כך! :O
כשהגענו לבסיס הר הגעש עלינו על כביש. בסך הכל גובהו 2,600 מטר, אבל התחלנו במעל 1,000 מטר וטיפסנו כמעט 400 מטר עד לנקודה הגבוהה ביותר שלנו.
לצערי יש אתר בנייה במסלול, אז נאלצנו לחכות שם חצי שעה טובה, אבל היה נוח באוטובוס והתפנקנו בקצת אוכל.
אה כן. ה"לחם" הוא בעצם לא לחם אלא עוגת צימוקים :D :D :D
בהגיענו לחניון קיבל את פנינו מדריך הטיולים שלנו וולטר, המתגורר בכפר סן פרנסיסקו בו היינו מתחילים את הטיפוס. וולטר דובר אנגלית וספרדית ולכן הצלחנו לעקוב אחר המידע שלו גם ללא מחסום שפה^^
ארבעת הרי הגעש "העיקריים" ליד אנטיגואה הם אל פואגו, שממנו עולה עשן מדי יום ושפרץ בשנת 2018 והרג כמה מאות בני אדם :(
לידו יש את ה-Acatenango, שאפשר לטפס עליו גם כסיור של יומיים (ג'ונאס ואני עוד לא לגמרי הסכמנו אם אנחנו רוצים לעשות את זה :p כמובן שהוא ממש מתרגש מזה, אבל זה מגיע לכמעט 4,000 מטר, שאין לי ניסיון איתם ובגלל זה אני לא בטוח^^).
השלישית היא הר הגעש דה אגואה, שהיא ירוקה ומיוערת כמעט עד למעלה ולכן היא ה"יפה" עבורי^^
אנטיגואה שוכנת בעמק שבין שלושת הרי הגעש הללו.
הפאקאיה הוא אם כן הר געש נוסף שעבורו אתה צריך לנסוע 1.5 שעות אלה כי הוא נמצא מאחורי הר אחר ולכן אינו נראה מאנטיגואה.
אגב, יש 34 הרי געש בגואטמלה :)
למרות שכבר השלמנו כמה מטרים בהגעה, הוצעו למכירה מוטות טיולים ברגע שירדנו מהמיניבוס וגם "מונית" בדמות סוס הייתה אופציה (בתשלום).
העובדה שהכלים האלה היו זמינים יכולה כמעט לגרום לך קצת לעצבן :D קראתי ברשומות בבלוג שחלקם מצאו את העלייה של 1.5 שעות די בסדר ואחרים מצאו את זה סופר סופר מתיש.
החלטתי בגבורה נגד מקל וסוס, ולכן הקבוצה שלנו, המונה 19 אנשים, התרחקה יחד. למשפחה עם שורשים הודיים היו שני ילדים קטנים והם עלו במהירות על ה"מונית".
אפילו אישה אסייתית לא יכלה לעמוד לאורך השביל התלול מאוד ועלתה על סוסה.
בנוסף, עוד שני סוסים עם תושבי הכפר כמדריכים ליוו אותנו לא מעט זמן, למקרה שאדם אחר צריך "עזרה" ;-)
כפי שאמרתי, השביל היה תלול אבל בעצם די נחמד עם אדמת אבן בהתחלה, שאחר כך התחלפה לאדמה/אפר/חול והיו הרבה עצים מימין ומשמאל. כתוצאה מכך, השביל היה גם בצל, שלדעתי תמיד הוא די נהדר :p :D
חוץ מהמשפחה, אני חושב (כמעט) כל השאר היו בגילנו או צעירים יותר ולכן כולם עמדו בקצב. חשבתי שלג'ונאס ולי כבר היה קצב טוב (אחרי הכל, תמיד היינו הראשונים בהרי ההימלאיה^^) אבל היום העלינו את הגב כי ג'ונאס תמיד נשאר איתי <3
יכולתי להאשים את זה במחלות הבטן שלי אבל איכשהו באמת לא קיבלתי הרבה אוויר (למרות שזה לא יהיה מספיק גבוה בשביל מחלת גבהים או משהו) והאדמה החולית-ארצית דאגה שתמיד תשקעי עם הצעדים שלך וזה היה קצת יותר מתאמץ.
התירוץ האחרון שלי (אני טוב בזה הא?^^) היה שזה היה רק בעלייה כל הזמן ולא היו מתיחות ישרות כדי "להתאושש" :p :D
אחרי כמה דקות לקחנו את ההפסקה הראשונה, שבמהלכה וולטר תמיד סיפר לנו משהו על הרי הגעש והייתה לנו הזדמנות לכמה תמונות נחמדות :)
בין השאר נודע לנו שאיש לא מת מעולם בהתפרצות געשית בכפר של וולטר. ברגע שהאזהרה יוצאת, כל תושבי הכפר אורזים את חפציהם ונמלטים מההתפרצות. בפעם הקודמת נפלו על הכפר 40 ס"מ של אפר, איתו הורשו התושבים להתמודד עם חזרתם...
ג'ונאס שאל לאן כל הכפר הולך במקרה כזה. יכול להיות קשה לכפרים או לעיירות שבסביבה לספק מקום לכפר שלם. וולטר חייך והסביר שאכן זה תמיד דבר קשה. רוב הזמן הם פשוט היו מחנים ומוצאים מקום במרחק של 5-10 ק"מ, תלוי באיזה כיוון נושבת הרוח.
וואו. אני מוצא את זה די מטורף לדמיין שהבית שלי, הכפר שלי, עלול להיפגע שוב ושוב מהתפרצות ואז אני צריך לנקות ולתקן הכל שוב. מצד שני, מעבר קבוע לעיר הוא בהחלט גס לא פחות עבור רבים, שכן החיים בכפר שונים בתכלית - זה שהם מכירים מזה דורות...
בזמן שוולטר סיפר את העובדות הללו בנקודת המבט השנייה, הייתה קצת מהומה מאחורינו וראינו סטודנטית גרמנייה נשכבת על הרצפה ואחרת עזרה לה להרים את רגליה. אוי לא!
המסכן היה לבן כמו סדין וברור נבוך. היא הסבירה שהיא בעצם מאוד אתלטית ונמצאת כל הזמן בהרי האלפים (המבטא שלה היה דרום גרמני) ולא יכולה להסביר למה היא נשברת...
כמובן שהציעו לה אז סוס, אבל היא רצתה לנוח קצת ואז לנסות לרוץ :)
בזמן שהיא שכבה שם, הרגשתי קצת סחרחורת בעצמי, אבל גם הייתי גאה מכדי לראות בסוס אופציה אמיתית :D
הילדה קמה שוב, אבל אז לא ברחה יותר מלפנים, אלא נשארה עם ג'ונאס ואיתי מאחור יחד עם בחור קצת יותר יציב, שהשתרך לשם בחולצה, במכנסי חליפה ובנעלי עור חומות. הממ כל אחד איך שהוא אוהב :p
בינתיים עמדתי בכל זאת לעלות על סוס כי פשוט היה כל כך קשה לשאוב אוויר :D
בסוף השלמנו ברגל - למרבה המזל, כפי שאמרתי, זה היה רק כשעה וחצי ולא יום טיול ;-)
פעם בפסגה היה לנו נוף של פסגת פאקאיה. הוא עדיין יורק מדי פעם אז כמובן שאסור לך ללכת TO THE TOP אבל התקרבנו הכי קרוב שאפשר מטעמי בטיחות :)
מהגבעה הזו הייתה לכם גם נוף טוב של 360 מעלות שאני מקווה שהתמונות משקפות קצת^^ אפשר לראות את הרי הגעש האחרים, הכפרים למטה ואפילו גואטמלה סיטי! :O
אחרי שהורשה לנו לצלם שם כמה תמונות, ירדנו למכתש, שהיה פסגת הר הגעש לפני כמה שנים. לדברי וולטר, זה משתנה כל הזמן עקב תזוזה של הלוחות הטקטוניים. הר הגעש "זז" אבל לא הבנתי את זה בדיוק. לפחות לא מספיק להסביר את זה :D :D
למטה במכתש הולכים אחר כך על מאגמה/לבה מקוררת, שאבניה נמכרות בחנויות מזכרות אם יש להן כמה צבעים וקוורץ ;-)
אבל במסגרת הסיור התעניינו בחורים, שעדיין סופר לוהטים ובתור תרומה תיירותית קיבלנו כולנו מקל ואפשרו לנו לצלות מרשמלו בחור <33
כמה מגניב זה היה? מי יכול לטעון שהיה על הר געש פעיל והמס שם מרשמלו? :p :D
(טוב, די הרבה כאן. המקום הזה הוא המשימה לעשות באזור ויש שם כל כך הרבה אנשים. היה לנו מזל שקבוצה של לפחות 50 צעירים אמריקאים המשיכה הלאה, כדי שנוכל לבקר בבור כמה דקות הכל לקבוצה שלנו לבד ^^)
אחרי הממתקים, חזרנו למעלה לגבעה להזדמנות לצלם עוד תמונות או לאכול ארוחת צהריים שאולי הבאנו איתנו. בדרך, הר הגעש ירק כמה אבנים מהצרם שלו וניתן היה לראות איך הן עפו באוויר ונחתו על המדרון שלו, זוהרות ומעשנות לכמה שניות. מרחק הבטיחות כנראה היה הגיוני :D
לאחר הפסקה קצרה על הגבעה, עשינו את הדרך חזרה. כצפוי, זה היה חלקלק מאוד בגלל המחתרת וכמה פעמים החלקת. ג'ונאס גם ישב פעם אחת, אבל חוץ מזה כולנו ירדנו ללא פגע ;-)
הנסיעה חזרה לאנטיגואה שוב ארכה די הרבה זמן כי היו לפנינו כמה משאיות שהתקשו לטפס על הגבעות. הנהגים המסכנים! :(
בסביבות השעה 13:30 כבר חזרנו למקום הלינה, למרות שהיציאה הייתה קצת מצחיקה^^
כאן, איפה שאנחנו חיים, חיים רק מקומיים. אין אכסניות או מלונות כמו מרכז העיר. כששאלתי את נהג האוטובוס שלנו אם הוא יכול לתת לנו לצאת מכאן, הוא לא רצה להאמין בהתחלה. הוא שאל כמה פעמים "כאן?" ואני תמיד "כן, טוב כאן." מבולבל קל, הוא סוף סוף עצר והצלחנו לחסוך חלק עצום מהדרך חזרה <3
אחרי קצת מנמנמים ומקלחת והתבכיינות כי אני עדיין לא מרגישה טוב יותר, ישבנו על הפטיו לקצת יוטיוב.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות חזרנו למסעדת הקערה לארוחת ערב טעימה ובריאה, שלצערי הספקתי ממנה רק חצי (אבל ככה מכינים ארוחת בוקר שהיא לא לחם צימוקים?^^).
מחר כנראה יהיו נקודת תצפית וסלעים, אבל אולי פשוט נרגע.
היום עם הר הגעש בהחלט הייתה חוויה חדשה שאני/אנחנו חשבנו שהיא ממש מגניבה <3
הירשם לעדכונים
תשובה
דוחות נסיעות גואטמלה