אי הזין

אחרי שצלינו את גופות הגליון שלנו בבוסאן, טסנו לאי הפוריות...אי ג'ג'ו. באי הזה יש דת מיוחדת וסוגדים לאל גדול. המקומיים מכנים אותו בחיבה "פאליציוס הגדול" - אל כל הפין. כן, קראתם נכון... הזין של האיש מתפללים. אז סוף סוף הגענו למטרה ומצאנו את המקום שבו הביטחון העצמי שלנו יוכל להטעין את המצברים.

אבל אחד אחד. בוא נתחיל מההתחלה. אז נשאה אותנו ציפור הברזל על פני הים הרחב. כמעט עמדנו לשחרר את חגורות הבטיחות כשהטייס החליט לתת לנו סיבוב נוסף ברחבי האי. אולי הדיילת קראה בעינינו את הרצון לראות את האי מכל הזוויות או אולי זה היה מקרה חירום. כנראה שלעולם לא נדע מה הייתה הסיבה האמיתית. ממש ביום הראשון מעדנו לגמרי "לא מתוכנן ומפתיע" על פני לובלנד האגדית. אז עם מכנסיים פתוחים צעדנו דרך השער והתחלנו את סיור קל דעתנו בגן התאווה. שנידל בכל הצורות והצבעים הראה לנו את הדרך. עצרנו בכל פינה ותיעדנו את המונומנטים המרשימים של הגבריות. עם חזה נפוח ורמות טסטוסטרון מעל הממוצע, נהנינו מאווירת הפארק המוקדש לנו.

חדורי מוטיבציה ומלאי אנרגיה, חיפשנו אז אתגר שראוי לנו. וכך הסתכלנו אל האופק וחיפשנו את החפץ הגדול ביותר, שמצאנו בצורת ה"Seongsan Ilchulbong". זה היה גובה יבשתי געשי במזרח האי ג'ג'ו. טיפסנו עליו במדרגות קפיציות, שלא עלה לנו אפילו טיפת זיעה אחת ונהנינו מהנוף.

ג'ג'ו גם אירחה אירוע אפי, ערב קריוקי שלא דומה לשום דבר שהעיר ראתה אי פעם. חגגנו כמו מלכים, שתינו כמו ויקינגים ושרנו כמו סירנות על הצוקים הסוערים של אנתמוסה. הקולות המקסימים שלנו משכו ג'ג'ואנים כמו אש מושכת את העוף, כמו פריחת יום האביב הראשון מושכת את הפרפר, כמו צוף מתוק מושך את חוטמו החמדן של דוב, או כמו האדמה מושכת את צד הריבה של טוסט מרוח. האוויר המחושמל של העיר נתן ללבה קצב חדש וגרם לאדמה לרעוד.