הטיול לפרו - מאצ'ו פיצ'ו

ואוו איזה מסע זה הולך להיות .... ?

אז קודם כל כן אני על המטוס לאתונה !! זה אכן קורה

בואו נתחיל את הסיפור

כשהייתי ילד קטן הייתה תוכנית טלביזיה מצויירת בשם ילדי השמש בצרפתית enfants du soleil

העלילה התרכזה בשבט האינקה בפרו והייתה להם טכנולוגיה שגם היום אנחנו לא יודעים בדיוק להסביר אותה.

מאז אותה סידרה הדמיון שלי ניצת, אבל בתור ילד קטן משכונת מצוקה בנתניה, לא העליתי על דעתי בכלל לחלום. להגיע לפרו ??? להגיע למאצ'ו פיצ'ו?? החלום הזה אפילו לא נכנס לאף אחת מרשימת החלומות שלי כי, נו באמת - אין מצב.

השנים חלפו יצאתי מהשכונה הכרתי את אישתי האהובה ונולדו לנו שלושה ילדים.

לאורך השנים רשימות החלומות שלי אכן התפתחה וחלומות שלא העזתי לחלום פתאום הפכו אפשריות ואפילו התגשמו. אבל מאצ'ו פיצ'ו ?? פרו ?? לא באמת

שחר בני הגדול שירת בבסיס חייל האוויר רחוק מהבית ומיד כשהגיע לאותו בסיס דיבר על טיול בדרום אמריקה אחרי השחרור. האמת שאני חשבתי שזו פריבילגיה של לוחמים בלבד - כנראה ששחר שלי לוחם בנשמה ובטח תורם למלחמה באוויר.

השחרור הגיע והתכנית שלו לטייל בדרום אמריקה לא רק שלא נשכחה אלא קרמה עור וגידים והוא אשכרה רציני. הוא והפרוג מתכננים טיול בדרום אמריקה.

ארגנטינה

צ'ילה

ברזיל

בוליביה

ו... פרו

פרו ? ברצינות פרו ? שאלתי. אתם מתכננים ללכת למאצ'ו פיצ'ו ?

ברווווור הייתה התשובה.

אני לא חושב שבאמת שלטתי במה שיצא לי מהפה באותו רגע - " הייתי שמח לבוא לפגוש אתכם בפרו ולעשות אתכם את המאצ'ו פיצ'ו"

כששמעתי את מה שאמרתי הייתי בטוח שיזרקו אותי קיבינימט אבל הם התלהבו ושחר במיוחד.

פתאום החלום שלא העז להיות בכלל חלום עקף את כל החלומות האחרים וקפץ לראש התור.

חיכיתי שהם יטוסו, נראה שהם מסתדרים ואז קניתי כרטיס. לא יאמן באמת לא יאמן אני בדרך לפרו!.

כן אבל אז...... טראמפ וביבי החליטו (בצדק) לפתוח מלחמה נגד אירן.

המרחב האווירי של ישראל נסגר. בילינו יותר בממד מאשר מחוצה לו והחלום ??? נראה מתרחק ולא בר מימוש.

אם יש משפט שנשאר איתי מחיי הישנים זה - אין יאוש בעולם. כל עוד הטיסה שלי לא בוטלה, אני עושה הכל אבל הכל כדי שזה יקרה.

כמובן שהיה מי שאמר לי או רמז לי לוותר. אין טיסות מישראל איך תצא? טאבה ? עמן ? עקבה ? נתב"ג סגור לטיסות יוצאות הרי.

להתייאש ??? לא בלקסיקון שלי.

ראשית שיניתי את הטיסה שלי לפרו לצאת מאתונה במקום מתל אביב. לאתונה!!! לשם אני צריך להגיע עכשיו.

טוב מתחיל לחפש. לשמחתי יש לי חברה סוכנת נסיעות קוסמת בשם סימון שלקחה אותי פרוייקט ועשתה מאמצים כדי להשיג לי כרטיס לאתונה

פשוט זה לא היה. בהתחלה סימון מצאה לי כרטיס של ישראיר אבל עד שהצלחנו להגיע למצב של הזמנה הכרטיס נתפס.

נתייאש ?? ממש לא

ואז סימון מצאה כרטיס של ארקיע מנתב"ג אבל בתאריך ה 27.03, מה אני אמור לעשות באתונה מה 27.03 ועד ה30 ? שאז הטיסה מאתונה למדריד משם ללימה ומלימה לקוסקו. מבין שזו האופציה הכי טובה. אם יבטלו את הטיסה הזו זה משאיר לי עוד קצת זמן למצוא כרטיס בטאבה, עקבה, עמן.

הטיסה של ארקיע כל הזמן זזה. אומנם בתוך התאריך 27.03 אבל בהתחלה היה 18:00 אז הזיזו ל 10:00 אז הזיזו ל 20:00 אז הזיזו ל 14:00 ובסוף התייצבו על 17:00

בלילות האחרונים לא הצלחתי להירדם מרוב הלחץ, כן גם היו אזעקות אבל הייתי במתח לא ידעתי אם יבטלו את הטיסה או לא ואז הגיעה הבשורה של השרה - עטרת ראשנו מירי רגב שהחליטה לצמצם עוד יותר את הפעילות בנתב"ג.

אני מודה שלא עמדתי בלחץ ושיגעתי את סימון והיא עמוד בטון אמרה תירגע יהיה בסדר. אז נרגעתי - כאילו הייתה לי ברירה.

השמועות על נתב"ג רק הלכו והתגברו ואיתן הלחץ שלי גבר. זה לא רק החלום ההוא מהילדות גם שחר שלי מחכה לי ונעשה יחד את ליל הסדר בקוסקו וכמובן המאצ'ו פיצ'ו - מטורף.

בעבודה אני מתעקש להמשיך בתוכניות כאילו אני טס, למרות שכולם הבינו כולל אני שהסיכוי קלוש, אבל אמרנו אין יאוש בעולם.

אז עשיתי Hand over לחברת הצוות וניקיתי שולחן, כדי שאם אני אצליח לטוס, לפחות שם יהיה בסדר.

ה 27.03 יוצא יום שישי. כן יש את המחשבה שאני משאיר את מיכל וילדים עוד שבת לבד במלחמה וכמובן יש גם את פסח. אבל מיכל לא רק שנתנה את ברכתה אלא גם עודדה אותי לא לוותר ברגעי המשבר שלי.

השבוע האחרון היה התכנסות לקראת הטיסה מצד אחד, ניסיון להנמיך ציפיות מצד שני ולחשוב על פלאן B אם נצטרך.

יום ראשון,שני עוברים ואז יש שלישי רביעי. ביום חמישי המתח בשיא נשאר רק עוד יום אחד שלא יבטלו עכשיו יאללה. אני מחליט ללכת לנגן בהוסטל כדי להוריד קצת את רמת המתח. כשאני חוזר מיכל ואני מתחילים לארוז וכל הזמן המנגינה מתנגנת שיש מצב שאני לא טס.

יום שישי ה 27.03.2026

יום שישי, במפתיע ישנתי טוב, קם בבוקר משימות יום שישי, מיכל וויתרה לי קצת. אוכלים צהריים, בדיקה אחרונה שאין איזה סמס או מייל ביטול ויוצאים לשדה.

בדרך כמובן תופסת אותנו אזעקה. עוצרים בצד הדרך מחכים, ממשיכים.

מגיעים לשדה עדיין המנגינה שיתכן שאני לא טס ממשיכה להתנגן. אומר למיכל חכי רגע לפני שאת נוסעת לראות שהדברים זורמים נכון.

מגיע לתור לדלפק ורואה כמות אנשים מעל 50 - נלחץ. מתברר שמדובר בשתי טיסות אחת ללרנקה והשנייה לאתונה.

התורים מתפצלים וזה כבר נראה יותר טוב, מתקשר למיכל להגיד לה לנסוע הביתה.

עוד לא פתחו את הדלפק והנה אזעקה. עוזבים את המזוודות ויורדים למרחב מוגן. האירוע נגמר חוזרים לתור בדלפק.

יאללה הדלפק נפתח וזה נראה כמו עוד צעד בדרך ליעד הנכסף - טיסה !!! כן לאתונה ומשם ......פרו מאצ'ו פיצ'ו.

מגיע לדיוטיפרי, האמת מראה עצוב ביותר. דלילות של אנשים, כל החנויות סגורות, כן יש עגלת קפה פתוחה. אז קפה.

הולך לשבת לייד הגייט. לא לוקח סיכונים. הגייט נפתח אני בין הראשונים, אני על המטוס. זהו אפשר לנשום אני על כסא שלי במטוס שלוקח אותי.לאתונה.

נתראה באתונה 

אח אתונה אתונה כמה שאני אוהב את העיר הזו

אחרי שהגעתי לדירה שלי - Nina's home התארגנתי קצת , קצת נחתי ויצאתי אל העיר. באיזור של הדירה יש מלא פאבים שכונתיים כאלה ומקום לפיצה ומקום לעוגות מטורפות כאלה - לא נגעתי נשבע.

מהפעם הקודמת שהייתי עם מיכל זכרתי את כיכר מונסטראקי ורציתי להגיע אליה. הכיכר מרחק 19 דקות הליכה - סבבה לגמרי אז התחלתי ללכת. כל דרך לכיכר אני עובר ברחובות מדהימים עם פאבים וחיי לילה מטורפים - איזו עיר כייפית היא אתונה

אני מגיע לכיכר מוסנטראקי והיא בדיוק כפי שאני זוכר אותה. מלאה באנשים חיה תוססת וכייף פשוט כייף. אנשים אוכלים מבלים נהנים.

מהכיכר זכרתי את הדרך למלון שלנו מהפעם הקודמת עם הכיכר שצמודה לו והמוזיקה היוונית הנהדרת שמנגנים שם, אז מה לא נלך לבקר ? ברור שהלכתי.

הגעתי לכיכר וכאילו לא עבר הזמן, היא נשארה בדיוק כפי שאני זוכר אותה, אותה צבעוניות אותן מסעדות ואותה מוזיקה יוונית מוכרת וטובה. זיהיתי את המסעדה שבה אכלנו את הדג בערב האחרון מיכל ואני, זיהיתי את הקפה שבו אכלנו ארוחות בוקר וכמובן זיהיתי את המלון. כמה שאהבתי את אתונה אז, היום אני אוהב אותה יותר.

חזרתי למונסטראקי ומשם זכרתי את הדרך אל רחוב הקניות. כל החנויות היו סגורות כמובן אבל רציתי לדעת אם יש חנות קולומביה. אני צריך לקנות לשחר מעיל. - אין קולומביה ברחוב הזה.

טוב עכשיו נשאר לאכול משהו ולחזור לדירה להתארגן לשינה.

יום שבת 28.03.2026

קמתי בבוקר ב 9 בבוקר !!! האמת אחלה מיטה ואחלה מזרון. המטרות היום הן לקנות לשחר מעיל ולסגור מונית לשדה ליום שני באמצע הלילה 03:00 בבוקר.

ביררתי איפה יש את חנות הקולומביה הקרובה לדירה. יש חנות 10 דקות ממני ואני מחליט ללכת אליה. בדרך עצרתי לקפה, עוד לא מצאתי פה את הקפה שאני אוהב אבל אני אמצע.... אחרי הקפה ממשיך אל חנות קולומביה. מגיע לכתובת ולא דובים ולא קולומביה. לקח לי רגע לחשוב ואז התקשרתי לחנות. מתברר שהחנות של קולומביה היא בעצם קומה 3 בתוך קניון NOTE

נכנסתי לקניון עליתי לקומה 3 והגעתי לקולומביה. מצאתי את המעיל שילמתי ויצאתי.

החלטתי ללכת שוב לכיכר מונסטראקי כי שם יש את הרחובות עם הקניות רחוב שאני אוהב ושרציתי להגיע אליהם. בדרך לכיכר עברתי בשוק של המקומיים שוק כמו שוק נתניה עם פירות ובשר ודגים - שוק. הגעתי למונסטראקי והיו שם צמד - גיטריסט וזמרת מדהימים ממש, כמובן שעמדתי קצת להקשיב ואז הלכתי להסתובב ברחובות היפים סביב הכיכר.כמובן שמכל מקום רואים את האקרופוליס כאילו הוא משקיף עלינו מלמעלה. הרחובות יפים ושמחים בדיוק כפי שזכרתי עם כל הרוכלים הללו שמנסים לגרום לך לקנות. זכרתי את חנות הבוזיקי מהטיול הקודם וכמובן שנכנסתי, זכרתי את בית הקפה הוורוד וכמוכן זכרתי את הדרך לאקרופוליס.

בסביבות צהריים כבר רציתי לאכול וחזרתי אל הכיכר, נמד המוזיקאים עוד היה שם אז התיישבתי להקשיב ונכנסתי לשיחה עם איזה בחור מעניין מרקו - מהנדס אזרחי שעבד על שימור נהרות כמעט בכל אירופה.

החלטתי לקנות גירוס בפיתה ולחזור לאכול בכיכר. אני מאוהב בכיכר מונסטראקי.

אחרי שהמוזיקאים הלכו החלטתי לחזור לדירה לנוח קצת לפני היציאה בערב וגם לקחת הובר כדי לבדוק את עניין הנסיעה לשדה. מתברר שרוב נהגי ההובר הם בעצם מוניות וזה טוב. סגרתי עם הנהג שיבוא לאסוף אותי ביום שני ב 03:00 בבוקר לשדה.

בערב יצאתי, לא היה לי כח ללכת ברגל עד המונסטראקי אז לקחתי הובר. היה לי חשק גדול לקפה ועוגת תפוזים כמו שאכלנו בפעם שעברה שהייתי עם מיכל. ההובר עצר לי ליד איזה קפה ממש לפני המונסטראקי והתיישבתי לאכול את העוגה המדהימה הזו. טעם תפוזי מתוק טעים וגם הקפה היה טוב.אחר כך ירדתי אל הכיכר, היה שם בחור שניגן סקסופון מאוד יפה אבל הערב היה עוד צעיר אז הלכתי לטייל קצת ברחובות היפים מסביב לכיכר לראות אותם בחושך הגעתי לגן של אליסה בארץ הפלאות.

אתונה מדהימה היא תמיד מלאה באנשים שבאים לבלות ל אובעיקר לשמוח איזו עיר זו יאללה

אחרי שקצת טיילתי חזרתי לכיכר ושם כבר התאספו הרבה אנשים סביב הסקספוניסט שלנו ונהייתה ממש חגיגה. אנשים התחילו לרקוד והיו חבורת צעירים שבאו לעשות שמח.

היו שם שתי בחורות נראה לי מאנגליה שרקדו ממש יפה ואפילו התקרבו אלי ממש באיזה שלב. אני התנועעתי לי בשלווה שמח מהאווירה ומהמוזיקה הטובה, עמדתי שם לפחות שעה.אחרי זה חוזר לחדר השעה 23:00 היה יום ארוך ומהנה, נתראה בצד השני של הלילה בשעון קייץ ( גם פה מחליפים לשעון ק היום לשעון קייץ )